Text of Seforim

: ספר ׳©׳ ׳” ׳” ׳›׳•׳× ׳— ׳§ ׳“ סימן א

אי יש חטאת באה נדבה

מוצי"ט פסח התשכ"ד ברוקלין נ"י.

בימי הגאולה ישלח לעם סגולה, משיח צדקינו יבא ויגאלנו, ובתוכם מע"כ ידי"נ הרב הגאון הגדול המפורסם וכו` כג"ת מוה"ר מרדכי גיפטר שליט"א ר"מ ישיבת טעלז.

אחדשכ"ג בידידות ובאהבה נאמנה וכו` בדבר מה שנסתפק בהא דאין חטאת באה נדבה אם היינו דוקא בדליכא חטא כלל או גם בדאיכא חטא ורק שפטור מחיוב חטאת וכגון במתעסק וטועה בדבר מצוה עכ"ל. והנה במתעסק צריך קצת לבאר דברי כ"ג ובאיזה מתעסק מיירי דהרי במתעסק ליכא חטא ועיין שו"ת שיבת ציון שרצה לומר במי שאוכל מאכל שיש בו תולעים בשוגג לא יהיה בו איסור דהוי מתעסק דסבור שהוא תבשיל אחר ונמצא תולעים אלא שדחה לעצמו דמתעסק בחלבים ועריות חייב שכן נהנה ובענייתי דחיותו חוזר ונראה דהרוחנו עכ"פ בתולעים דמאיסי וכגון שרצים קטנים דנפשו של אדם חותה מהם ועיין הוריות י"א מיתיבי אכל פרעוש אחד או יתוש אחד הרי זה מומר שבתי וראיתי דדבר זה שיבוש הוא דהרי עכ"פ נהנה הוא בשעה שאוכל אף שאח"כ כשנודע לו שאיסור אכל נפשו חותה מאיסור דהכא הוא בכל האיסורין כמבואר בסמ"ע חו"מ סי` רל"ד ויו"ד סי` קי"ט סי"ג ועיין ר"ש פ"ו דתרומות משנה ג` הביא ירושלמי טבלים נפשו של אדם חותה בהן וכתב דה"ה באכילת תרומה ע"ש. ופשוט דכיון דבשעת אכילה נהנה הוא. ועיין שו"ת ארץ צבי סי` פ"ח מה שתי` ע"פ דברי ירושלמי ורצה באמת לסמוך קצת להלכה באוכל תולעים במאכל ולסמוך אסברת השיבת ציון דהוי מתעסק ויש לי להאריך בדבריו ז"ל.

וכבר ראיתי למרן כק"ז רשכבה"ג בשו"ת בית שערים או"ח סי` א` שהקשה מהא דאמרינן בכריתות י"ט מתעסק בחלבים ועריות חייב שכן נהנה ומאי נהנה שייך כיון דנפשו של אדם חותה וקצה באכילת איסור בשוגג, ותי` דמיהו בשעת אכילה נהנה הוא אך אח"כ כשנודע לו נפשו קצה וקלקולו יתר על תיקונו וכל שוגג הוא כן ועל הנאה כזה חייבו רחמנא ולכן גם מתעסק חייב על הנאה כזו. והנה כי כן לדידן ממ"נ אם מיירי במתעסק דחלבים ועריות הרי חייב שכן נהנה ואם במתעסק דשבת ושאר איסורים הרי ליכא איסור.

והיות כי אהובים עלי דברי דודים אהפך בזכותיה דהנה הפנ"י שבת (מ"ו) יצא לחדש דכל מתעסק בשבת היכא דפטור מצד מלאכת מחשבת יש בו איסור דאורייתא משום דשבת במרה נצטוו ואז עדיין לא נצטוו על המשכן דכתיב בה מלאכת מחשבת וא"כ אז נאמרה המלאכה סתם אפילו בלא מלאכת מחשבת ואפילו לאחר שניתנה תורה ונתחדשה הלכה דבעינן מלאכת מחשבת ובלא"ה פטור היינו מחטאת דוקא וכרת וסקילה אבל האיסור גרידא שהיה במרה בלי מלאכת מחשבת לא פקע, אלא שדחה לעצמו חידוש זה מסוגיא ארוכה שבת (מ"ב) דמבואר דלר"ש דמלשאצל"ג פטור מכבין אפילו גחלת של עץ כדי שלא יזיקו בה רבים ואם היה דאורייתא לא היה אפשר להתיר בזה ומהאי טעמא חזר בו מחידושו הנ"ל.

ובענייתי אמרתי להשיב את מחשבתו הטובה דדיחוי זה מעיקרא לא הוי דיחוי לפמ"ש רבינו הגדול הבה"ג דנזק דרבים דינו כפק"נ דיחיד ודוחה שבת הביאו הר"ן ז"ל שם (ע"ב) ואף שהרבה פוסקים לא פסקו כוותיה ועיין טוש"ע או"ח סי` ש"ח בקוץ המונח ברה"ר ובמג"א שם בשם הריב"ש ובס` תו"ש מה שהקשו להריב"ש ובתשובה אחת הארכתי בזה והראתי לדעת דאישתמיטתיה מינייהו דהצדיקים האחרונים שו"ת תשב"ץ ח"א סי` קל"ז ע"ש ועיין ש"ג ומאירי שבת הנ"ל, ועכ"פ לדעת הבה"ג ודעימיה לפי פי` הר"ן בו שפיר יש ליישב דחיית הפנ"י דמשום כדי שלא יזקו בו רבים הכ"נ דהתירו אפילו גחלת של עץ שהוא דאורייתא, איברא די"ל דבהא גם שאר פוסקים מודי דאף דפליגי אבה"ג בסתם איסור שבת אבל כה"ג מודי וי"ל. עכ"פ לפ"ז י"ל דמתעסק הוי איסור דאורייתא.

ואף אם נדחוק את זה ונסכים לדחיית הפנ"י דמתעסק פטור לגמרי מ"מ גם הא לא תברא דידועים דברי הגרע"א בשו"ת סי` ח` שהעלה דמה דממעטינן מאשר חטא בה פרט למתעסק לא דמתעסק לא נעשית עבירה בכלל אלא דמקרי עבירה בשוגג אלא דשוגג כהאי לא נכלל בשאר שוגגין אלא נמעט מקרא דאשר חטא דפטור מן הקרבן אבל מ"מ מקרי שגגת איסור אבל מה דממעטינן מטעם מלאכת מחשבת אינו בכלל מלאכה כלל ולא נעשה העבירה כלל ע"ש מה שהאריך, והגם שבשו"ת אבני נזר סי` רנ"א חלק עליו מ"מ באיסור סקילה כ` גם הוא ז"ל דגם במתעסק נשאר קצת איסור ע"ש. [ועיין שו"ת חלקת יואב סימן ז` ויש להעיר עליו וצ"ע].

והנה בשבועות י"ט פרש"י פרט למתעסק בדבר היתר ובא לידו איסור ולא נתכוין לגופה של זו כגון נתכוין לחתוך את התלוש וחתך את המחובר נתכוין לאשתו והרי אחותו עמו במטה ונשמטה אשתו ובאה אחותו תחתיה והוא תמוה דמתעסק בחלבים ועריות חייב וכבר תמהו התוס` שם כן ובאמת כי בגמ` הוריות דף ה` פרש"י ג"כ פרט למתעסק בשבת אבל מתעסק בחלבים ועריות חייב שכבר נהנה ע"ש והוא כמבואר בכריתות י"ט ובבאר שבע הרגיש בזה והאריך שם ועיין תוס` שבועות הנ"ל מה שפי` דתרי מתעסק נינהו, א) כגון שמתכוין לחתוך את המחובר זה וחתך מחובר אחר דמיפטר מטעם דלא נעשית מחשבתו ולא שייך למיפטריה משום מתעסק. ב) נתכוין לחתוך את התלוש ולהגביה את התלוש ונמצא מחובר ונעשית מחשבתו ומיפטר משום בה פרט למתעסק, ובחלב נמי איכא תרי מתעסק כגון נתכוין לאכול חלב זה ואכל חלב אחר דחייב בלא טעמא דנהנה דלא שייך למפטריה משום מלאכת מחשבת ועוד מתעסק אחר כגון סבור שהוא שומן או רוק ובלעו דכה"ג פטור בשבת מדכתיב בה והכא ליכא למעוטי משום דנהנה, ועיין ב"ש הוריות הנ"ל.

ומדברי הכ"מ פ"א מא"ב הי"ב נראה דדוקא במתעסק בחלבים ועריות יש בו חיוב ביד"ש שכן נהנה אבל בשאר איסורין מתעסק לגמרי פטור ואפילו חיוב בידי שמים ליכא וע"כ דלית ביה גם איסור תורה לדעתו דאטו מי שיעבור אדאורייתא לית ביה חיוב ביד"ש והלח"מ פ"א משבת כתב ג"כ דמתעסק אפילו איסור דרבנן אין בו ע"ש ומצאתי בשו"ת ארץ צבי סי` ע"ו שהאריך הרבה להביא ראיות דמתעסק מותר לגמרי ע"ש מ"מ ספיקתו אתי שפיר לפי הפוסקים דמתעסק עכ"פ איכא איסור דאורייתא וכנ"ל.

אלא דבעיקר החקירה לפענ"ד נראה לפשוט מתוספתא דנדרים פ"א הובא שם בגמ` דף י` ע"א רבי יהודה אומר חסידים הראשונים היו מתאוין להביא קרבן חטאת לפי שאין הקב"ה מביא תקלה על ידיהם מה היו עושין עומדין ומתנדבין נזירות למקום כדי שיתחייבו קרבן חטאת למקום, ופי` המפרש כלומר שהם מתייראים שלא יעשו שום חטא ורוצין להביא קרבן להתכפר עליהם לפי שאין הקב"ה מביא תקלה על ידיהם מה היו עושין כדי שיתחייבו קרבן שאין מביאין קרבן חטאת אלא על חטא ממש, ענין אחר לפי שאין הקב"ה מביא שום תקלה ושום חטא שיתחייבו קרבן חטאת ע"כ. ולפום ריהטא נראה ביאור דברי המפרש דחסידים הראשונים קצת חטא היה אפשר שיבא לידן והיינו חטא כל דהוא והם רצו להתכפר אפילו על חטא כל דהוא כזה אלא שכיון שאין חטאת בא אלא על חטא ממש וזה כבר אין הקב"ה מביא על ידם ולכן לא היה בידם רק לנדור בנזיר ולהתחייב קרבן חטאת, וללישנא בתרא פי` שאין הקב"ה מביא שום תקלה על ידם והיינו אפילו חטא כל דהו ממש, וקצת היה נראה דהני ב` לשונות תלוי בחלופי גירסאות דבתוספתא שם גריס שאין המקום מספיק להביא שגגה על ידיהם והגר"א ז"ל הגיה שאין הקב"ה מביא תקלה במקום שגגה וכן הוא בגמ`, והנה לשון שגגה יש לפרש דדוקא שגגה ממש אבל תקלה קצת אפשר שמספיק אבל לפי גירסת תקלה משמע שום תקלה בעולם.

עוד יש לומר בביאור דברי המפרש דבא לישב בזה קושית המפרשים מדברי התוס` חולין ושאר מקומות שפי` דהא דצדיקים אין הקב"ה מביא תקלה על ידן היינו רק במידי דאכילה דמאוס הוא שיאכל איסור אבל בשאר דברים מביא תקלה א"כ אכתי הני חסידים יכולין להביא קרבן חטאת אבל כבר הארכתי בחידושי לחלק בזה וישבתי בזה מקרא שכתוב דאין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא והלא החסידים אין הקב"ה מספיק להביא תקלה על ידם והחלוק פשוט בין צדיק לחסיד דצדיק הקב"ה רק במידי דאכילה אין מספיק לו לאכול איסור, וחסיד אין הקב"ה מביא שום תקלה אפילו שלא בדבר אכילה על ידו, וזה שדייק שאין באין לידי שום תקלה ושום חטא שיתחייבו קרבן חטאת.

ולדידן עכ"פ הרוחנו לדייק מדכתב המפרש שאין מביאין קרבן חטאת אלא על חטא ממש נראה דבא לדייק דכל שאינו חטא ממש אף שיש לו חטא כל דהו אין מביאין קרבן חטאת, ואי נימא דבנדבה בא אפילו על כל דהוא חטא א"כ למה להן לנדור בנזיר ואח"כ להביא קרבן חטאת דממילא נקרא חטאת נדבה כמבואר בפוסקים היה להם לנדור בחטאת נדבה על חטא כל דהוא ולכפר על החטא כל דהו כדעת המפרש ללישנא קמא שהיו רוצים להביא קרבן להתכפר עליהם על החטאים הקלים אע"כ דלעולם לא בא בנדבה אפילו על חטא כל דהוא אלא בחיוב על שוגג ממש. ומיהו הפי` השני סובל ב` פירושים י"ל לפי שאין הקב"ה מביא תקלה ושום חטא שיתחייבו קרבן חטאת ואולי מביאין הי` באין אפילו לידי חטא כל דהוא היו יכולין עכ"פ לנדב קרבן אבל י"ל דאין הקב"ה מביא תקלה ושום חטא שיתחייבו קרבן חטאת ונדבה א"א בשום אופן וע"כ צריכין לנדור בנזיר וכן נראה עיקר. גם מגירסת התוספתא שגרס שאין הקב"ה מספיק להביא שגגה על ידיהם משמע דדוקא על שגגה מביאין קרבן חטאת ולא על מתעסק וי"ל.

שנית נראה לפמ"ש הטור או"ח סי` א` בפרשת הקרבנות כשיסיים פ` העולה יאמר יהי רצון מלפניך שיהא זה חשוב ומקובל לפניך כאלו הקרבתי עולה בזמנה וכן יאמר בפ` המנחה והשלמים והאשם, ואחר פ` החטאת לא יאמר כן לפי שאינה באה נדבה ע"כ. והקשה הב"י שהרי גם אשם אינו באה נדבה ותי` כיון דתנן בכריתות כ"ה רבי אליעזר אומר מתנדב אדם אשם תלוי בכל יום כבא בנדבה דמי ובאמת כי כן מבואר בטור יו"ד סי` ה` דאשם תלוי בא בנדבה ע"ש, ואאשם ודאי כתב הב"י דאפשר בכלל חטאת הוא כיון שאינו בא אלא על חטא ידוע ומאחר שכתב הטור דאחר פ` חטאת לא יאמר כן לפי שאינה באה נדבה ממילא משמע דה"ה אשם ודאי, ואפשר דכיון דשם אשם אשכחן שבא בנדבה דהיינו אשם תלוי בכל אשם יכול לומר יהי רצון שיהא חשוב ע"ש. ומעתה אי נימא דגם חטאת בא בנדבה עכ"פ כשבא עם חטא כל שהוא הדרא קושית הב"י לדוכתיה למה לא כתב אשם ודאי ואין לומר משום דמשכחת עכ"פ אשם תלוי בנדבה ממילא אשם ודאי בכלל דשם אשם קאמר דהרי בחטאת נמי איכא שם חטאת שבא בנדבה ואפ"ה כתב הטור דלא יאמר יהי רצון אלא ע"כ דפשיטא ליה דבחטא ליכא לעולם חטאת הבא בנדבה ואתי שפיר חלוק הב"י בין אשם ודאי לחטאת דבאשם עכ"פ איכא שם אשם הבא בנדבה אבל בחטאת לעולם ליכא חטאת הבא בנדבה וזה ברור. גם כי מגמ` כריתות כ"ה ע"א תני רבי חיי וכו` אשם תלוי בא על הנבלה ומהשקליא וטריא שם נראה בעליל דאשם הוא דבא בנדבה אפילו לר"א דאמרו לו אבל חטאת לא עלה על דעת לומר דבא בנדבה לר"ע ע"ש והבן.

עוד בו שלישית דהב"י הביא עוד שם בשם מהר"י אבוהב ז"ל ומהר"י בן לב ז"ל ליישב דאשם בא בנדבה שהרי אשם נזיר בא בנדבת נזירות לפי שאמרו בנדרים י` שהחסידים נודרים עצמם לנזיר כדי להביא קרבן א"כ נראה שיש לו לבא כמו נדבה ופלא דא"כ גם חטאת כן הוא דהרי עיקר הגמ` הוא שם דחסידים הראשונים היו מתאוין להביא חטאת ואם קורא לזה אשם נדבה כ"ש דחטאת נדבה איקרי וא"כ מצינו חטאת נדבה ויאמר י"ר גם בחטאת וכבר דברו מזה הפוסקים ועיין מג"א מה שהתפלא, ומ"מ לדידן נמי איפשיט ספיקת כ"ג דעל שאר חטאים ליכא חטאת נדבה דאל"כ אכתי תקשה גם בחטאת יאמר י"ר כיון דאיכא חטאת נדבה מכל מקום וכנ"ל.

ובהא נלפענ"ד לישב לשון המג"א באו"ח סי` א` סקי"א שכתב וז"ל: אבל אחר פ` החטאת לא יאמר כן לפי שאינה באה נדבה אלא כשעבר בשוגג על דבר שזדונו כרת (טור) והנה בטור שלפני ליתא לסיום הדברים הללו אלא כשעבר בשוגג על דבר שזדונו כרת אלא סיים סתם לפי שאינה באה נדבה ולפום ריהטא צ"ע מה הוסיף לן המג"א בדברים אלו אבל להנ"ל נראה דהמג"א בא להשמיענו דבחטאת ליכא שום אופן שיבוא בנדבה כבא בחיוב אלא כשעבר בשוגג על דבר שזדונו כרת ודלא כאשם שעכ"פ במציאות שיבא נדבה וזה שהוסיף לפי שאינה באה אלא כשעבר בשוגג על דבר שזדונו כרת והיינו דוקא באופן זה ולא אחרת וזה לפענ"ד דיוק נכון. גם בט"ז שם סק"ז שהם באים נדבה כתב משא"כ חטאת אין בא אא"כ עבר עבירה שחייבים עליה חטאת ע"ש. משמע דאם עבירה שאין חייבים חטאת אינו בא נדבה.

וראיתי בס` עולת תמיד שהקשה קושית מג"א אמהר"י אבוהב ז"ל דלפ"ד גם חטאת בא נדבה ותי` דמהר"י דייק מדאמרינן בגמ` שהיו מתאוין להביא קרבן חטאת ולא נאמר אשם אלמא דאשם היה אפשר להם להביא בנדבה וכמ"ד מתנדב אדם אשם תלוי בכל יום אבל חטאת לא היו יכולין להביא ע"ש. והוא לכאורה דבר נכון ופלא על המג"א שלא דייק להביאו בזה, ואפשר דפליג גם על זה. גם כי תי` זה אינו עולה אלא לפי גירסת הש"ס דילן אבל לפי גירסת התוספתא שכתבו ר` יהודה אומר וכו` שחסידים הראשונים היו מתנדבין נזירות שאין המקום מספיק להביא שגגה על ידיהם היו מתנדבין נזירות בשביל שיביא קרבן ע"כ. ולא הזכירו חטאת כלל אלא קרבן סתם א"כ אפשר דהכ"נ אשם בכלל וי"ל דהע"ת אליבא דש"ס דילן כתב דגרסתינו עיקר.

שוב מצאתי בשו"ת אמונת שמואל תשו` נ"ג מה שכתב הרב"י בסי` א` בשם מהרי"א שהאשם הוא כמו נדבה וכו` והמעיין בנדרים יראה שלא אמרו כן אלא על החטאת וכו` תשובה אמר שמואל לק"מ דמ"מ כיון דע"י נדר זה באם יטמא יביא אשם מקרי נודר ונודב ותדע שהרי לחד לישנא בסוף פ` בתרא דנדרים מקרי חטאת ואשם דנזיר נודר ונודב לכ"מ וקרב בבמה קטנה ואף דפריך וכו` אבל לענין תפלה של יהי רצון יכול לכוין לאשם נזיר דבא ע"י נדרו ונדבתו וק"ל ע"כ.

ומכאן צל"ע מה שראיתי בפי` התוספתא חזון יחזקאל לידידי הגאון ר` יחזקאל אברמסקי שליט"א, בביאורים שם שפי` שמביא קרבן היינו קרבן חטאת דשאר קרבנות יכול להביא מבלי נזירות ע"כ. ופלא הוא דמאי פשיטותיה דשאר קרבנות יכול להביא מבלי נזירות והלא אשם ודאי נמי אינו מביא מבלי נזירות וגם אשם תלוי במחלוקת שנויה וכיון דבתוספתא כתבו קרבן סתם אולי בדיוק לא כתבו חטאת אלא קרבן, ואף שגרסתינו בגמ` חטאת מ"מ לא תקשה כנ"ל ועכ"פ הול"ל קרבן חטאת כמבואר בגמ` דבחטאת מיירי אבל מה שכתב הכרח משום דשאר קרבנות יכול להביא נדבה צ"ע, ועיין טור יו"ד סי` ה` בשוחט לשם קרבן נזיר שחיטתו פסולה כתב דחשיב דבר הבא בנדר ובנדבה ולפום ריהטא משמע דכל קרבנות נזיר חשוב בא בנדבה וה"ה חטאת וא"כ תקשה מכאן למ"ש לעיל בשם קצת פוסקים וי"ל. ועיין בישועות יעקב מה שהאריך לחלוק על המג"א וכתב דבאשם נמי לא יאמר, ועיין ח"ס יו"ד סי` רי"ט ויש להאריך הרבה אמנם מחמת הטרדות והרבה תשובות אשר עלי להשיב שלא הספקתי קודם החג הנני מוכרח לקצר וכל טוב ממנו לא יבצר.

ידיד נפשו דוש"ת בכל עת בכבוד והוקרה מרובה המברכו בברכת התורה ללומדיה בלב ונפש.

מנשה הקטן